בואי נדבר


מוזמנת ליצור איתי קשר בטלפון 

אפשר גם לשלוח הודעה לוואטסאפ (כן, גם אם עכשיו אמצע הלילה ובדיוק התעוררת להניק) אפשר לשלוח הודעה בכל שעה ואחזור בשעות הפעילות

 

ואפשר גם להשאיר הודעה פה באתר:
 

אמא (לא) במשרה מלאה

כשסתוי היתה בת 3 חודשים הרשתי לעצמי להשאיר אותה בפעם הראשונה חצי יום עם אבא שלה ובקבוקי חלב שאוב, וקבעתי עם שתי חברות טובות לצהריים. אני זוכרת כמה משחרר, מרגיע ומטעין באנרגיות זה היה. כל כך הייתי צריכה את הכמה שעות האלה, בשביל רגע שבו אני לא אמא במשרה מלאה, 24/7.

בעיני, זה שהחלטתי שאני רוצה להיות אמא והבאתי ילדה, לא אומר שאני צריכה להיות מעתה ועד עולם ( או עד גיל 18 שלה - מה שיבוא קודם) אמא בבלעדיות. אני רוצה להיות גם אמא וגם את כל מה שהייתי קודם ( וגם כמה דברים שאני רוצה להיות בעתיד). כדי שאוכל לעשות את הכל אני לרגעים צריכה לוותר על ה"100% אמא". זה לא אומר שאני אוהבת את הבת שלי פחות, ואני גם לא חושבת שאני אמא פחות טובה אם אני לא ב100% משרה. אחוזי המשרה כאמא אין ציון ל"אחוז המשרה" שאנחנו בוחרות למשרת האם, ואני לא חושבת שיש לזה תשובת נכון/לא נכון, כל אמא רוצה וצריכה דברים אחרים: יש אמהות שרוצות וצריכות להיות אמא במאה אחוז משרה. יש כאלה שישר חוזרות לעבודה בתום ששת השבועות (ואפילו לפני) - לפעמים מרצון ולפעמים כצורך. אלו אולי הקצוות אבל באמצע יש שלל אפשרויות נוספות. וכולן טובות אם הן מתאימות למי שאני. למי שאת. לרוב אנחנו יודעות או לפחות חושבות שאנחנו יודעות מראש איך זה הולך להיות, כמה זמן ארצה להיות בחופשת לידה ואיך ימשיכו החיים, בעיקר הקריירה, בתום הזמן הזה. לפעמים מה שחשבתי שארצה או אצטרך לפני שילדתי מתברר כלא נכון אחרי... ואז יש לי צורך להתאים את התוכניות. מתכננים תוכניות ואלוהים צוחקת התוכניות שלי היו לחזור דיי מהר לעבודה. ידעתי שכעצמאית אין לי הרבה "ברירה" אלא להמשיך כמה שיותר מהר את הפעילות בקליניקה. בסוף יצא שדווקא בעקבות הזדמנות אחרי חודשים וחצי חזרתי לחצי משרה דווקא כמנחה ומתרגלת ברידמן (ואת הטיפולים בקליניקה לקח לי כמעט שנה להחזיר). אחרי 3 חודשים בחל"ד מצאתי מטפלת לסתיוי, בהתחלה ליומיים ואחר"כ לשלושה ימים בשבוע. דוגרי, היה לי קשה בהתחלה, הייתי אכולת רגשות אשם על זה שאני עוזבת אותה, משאירה אותה עם מטפלת (אומנם עם המלצות, אבל כשכל שני וחמישי בארץ מתפרסמת מטפלת מתעללת אחרת) הייתי אכולת דאגות. גם הפרידה מסתיוי היתה לי מאתגרת ומלאת געגועים.

בדיוק מה שהייתי צריכה באותה נשימה, באותו זמן גם משהו בי נרגע- זה איפשר לי לפנות זמן לעשות דברים שחשובים לי, שאני אוהבת, שהם לא פחות חלק ממני! מצאתי דרך שעבדה לי, שאיפשרה לי לטפל, ללמד, לצייר ולעשות דברים שחשובים לי ובמקביל להיות גם אמא לסתיו. הכל במינונים שמתאימים לי. ב3 החודשים שהייתי רק איתה בבית היה לי מאוד קשה. היה לי מאוד חסר לטפל, וללמד, ולשבת על העסק. ואפילו לכתוב (בדיוק כמו שאני עושה עכשיו). הדברים האלו, העבודה שלי, על גווניה השונים, היא חלק ממני. לגישתי אני אמא יותר טובה כשאני משקיעה גם בהם- כשאני מביאה את כל החלקים שבי לידי ביטוי, ונותנת מקום לכל מה שמיחד אותי והופך אותי לעצמי. אני חושבת שאם הייתי נותנת לזה להתמוסס, הייתי חוטאת כלפי עצמי וגם כלפי סתיו, כי איך היא תלמד להביא לידי ביטוי את ה100 אחוז שלה אם לא תהיה לה דוגמא אישית לזה?

מה שהייתי רוצה שתקחי מהפוסט הזה: 1. את אמא הכי טובה כשאת-את. תני את ה 100% שלך. זה אומר לפנות זמן ולעשות כל מה שעושה לך טוב ולא רק אמהות. 2. לעשות עבורך לא אומר שזה בא על חשבון הבייבי שלך, להפך זו דוגמא נהדרת עבורו למה זה אומר למצות את מלא הפוטנציאל שלי. 3. יש דרכים לעשות גם וגם, תמצאי את הדרך שמתאימה לך גם אם היא לא סטנדרטית.

4. לא מתאים, לא עובד לך- תשני. תמצאי את מה שכן נכון עבורך, גם אם זה מצריך שינויים גדולים ממה שצפית או חשבת שהולך להיות. ~ אם את מתקשה לעשות דברים שהם נטו עבורך? אם את לא מצליחה לנהל את אחוזי "משרת האם" שהיית רוצה ושהיו עושים לך טוב? אם היית שמחה לעזרה להבין מה היית רוצה שיקרה בתום חופשת הלידה?

דברי איתי

רוצה לקבל למייל קישור כשיוצא בלוג חדש?



14 צפיות