3 דברים שעזרו לי לרוגע והכלה בזמנים המאתגרים שאחרי הלידה

עודכן ב: 17 נוב 2019

אחרי שרק ילדתי (יחסית לא מזמן) נתקלתי הרבה בגישה שאומרת למלא אחר כל הצרכים של הבייבי שלי ב 100% אחרת התינוקת שלי לא תגדל להיות בן אדם מאושר. מנגד קיבלתי גם את הגישה שאמא טובה היא אמא שטוב לה. רק שאף אחד לא סיפר לי בתחילת הדרך, שקשה מאוד עד בלתי אפשרי, לעשות את שני הגישות בו זמנית מבלי שהן יתנגשו בינהן. אם אני רוצה לגדל ילדה מאושרת, שאוהבת את עצמה, ומלאת בטחון עצמי היא חייבת ללמוד את זה מ"מישהו". וה"מישהו" הזאת זאת אני.

כשאני כאמא שמה את עצמי והצרכים שלי בצד מה הבייבי שלי לומדת מזה? היא לומדת שאם אמא שמה את הצרכים שלה בצד 'אז כנראה שגם אני צריכה לשים את הצרכים שלי בצד, לשים את הרצונות שלי בצד (ולרצות אחרים) ולשים את האושר שלי בצד עבור אחרים'.

האם את בתור אמא היית ממליצה לבייבי שלך את כל הדברים האלה? אני ממש לא. הענין הוא שכל עוד אני נוהגת ככה היא לא יכולה ללמוד שום דבר אחר. הילדה שלי, הילדים שלנו לומדים על ידי חיקוי. ומודל החיקוי זאת אני, אלו אנחנו. הדוגמא האישית שאתן לילדה זו ההשראה שהיא תקבל.

לזהות ולמלא אחר הצרכים של הקטנה שלי זה חשוב. זה נפלא. ובצד זה מבחנתי חייב לבוא עקרון נוסף שמכניס גם את הצרכים שלי כאמא לתוך המשוואה: צורך לנוח ולישון. צורך בלהשקיע בזוגיות. צורך להיות בבריאות שתאפשר לנו רוגע. צורך בקרירה/ תחביבים/ שאיפות לחיים וכו....

כשכואב לי, כשלא טוב לי, כשאני לא נותנת מענה לצרכים שלי, היכולת שלי להכיל את הצרכים של מישהו אחר- של הבייבי שלי היקרה לי מכל, פשוט יורדת (וזה שובר את הלב). ומנסיוני כנראה שיגיע הרגע הזה שבו זה כבר לא יאפשר לי להיות האמא שאני רוצה להיות- כי הפתיל יהיה קצר, כי תחושת התסכול תהיה גבוה, כי הגוף יקרוס ולא יאפשר לי.

יכול להיות שגם את מכירה את זה, אני זיהיתי שכשאני עושה את זה, זה בסוף חוזר אלי כמו בומרנג, כמו קרמה רעה, כי בסוף זה בא על חשבון הבייבי שלי ועל חשבון האמהות שלי, שזה בדיוק מה שניסיתי להימנע ממנו. כי תכננתי לתת לה את המאה אחוז שלי ולמלא אחר כל צרכיה. ושאם אני ממשיכה ככה, אני פשוט לא אהיה מסוגלת למלא עבורה גם לא חמישים אחוז ממה שהיא צריכה.

קלטתי את זה כששמתי בצד כל כך הרבה צרכים שלי עד שהיו ימים שאפילו לשירותים לא הספקתי ללכת. זה יצר אצלי מצב שהכוס התמלאה והתמלאה והיא התחילה להישפך על מי שקרוב אלי- גם על הבייבי שלי.

ואם להשתמש בדוגמא השחוקה של חמצן במטוס. אם אני כאמא לא אשים לעצמי קודם את החמצן אני מורידה את סיכויי ההצלחה וההישרדות של הבייבי שלי.

אז תכלס מה עשיתי כדי לא להיות שם: שלב ראשון למדתי לזהות את הצרכים שלי, בדיוק כמו שלמדתי לזהות את הצרכים של הבייבי שלי. שלב שני הכנסתי את הצרכים האלה בתוך סדר העדיפויות. נכון שהם לרוב לא נכנסו למקום ראשון כי מה לעשות שם נמצאת הבייבי והצרכים שלה, ועדיין הם נכנסו במקום גבוה. מספיק גבוה כדי שזה יהיה חשוב. כדי שאני אהיה חשובה. כי כשאני חשובה לעצמי, אוהבת את עצמי מספיק כדי להכניס אותי גבוה בסדר העדפויות זו הדוגמא האישית שהקטנה שלי תקבל ותלמד ממנה. שלב שלישי בניית מערכות תמיכה. מנסיוני זה שלב ששווה להשקיע בו. אני גדלתי באסכולה שאם אני מבקשת עזרה זה אומר עלי שאני לא (אמא) מספיק טובה. "ומה זה אומר עלי שאני צריכה עזרה או החלפה עם הבייבי שלי"? לקח לי מלא זמן להבין שהיי, זה לא אומר עלי כלום! אבל זה מלמד את הבייבי שלי שזה בסדר גמור להגיד 'אני צריכה עזרה' ולקבל אותה. זה ללמד את הבייבי שלי שאין מקום לפרפקציונזם (ואלוהים כמה שאני יכולה להיות פרפקציונסטית) ולסוליסטיות (סולסטיות= לעשות הכל לבד בעצמי בלי עזרה. ומנסיוני לסולסטיות יש מחיר כבד).

כשהכנסתי את העצמי ואת הצרכים שלי לסדר העדיפויות, כשפיניתי לזה את הזמן/מרחב (בעזרת מערכות תמיכה) הפכתי להיות רגועה יותר, פנויה יותר ומכילה יותר.


0 צפיות

בואי נדבר


מוזמנת ליצור איתי קשר בטלפון 

אפשר גם לשלוח הודעה לוואטסאפ (כן, גם אם עכשיו אמצע הלילה ובדיוק התעוררת להניק) אפשר לשלוח הודעה בכל שעה ואחזור בשעות הפעילות

 

ואפשר גם להשאיר הודעה פה באתר: