חווית הלידה

איך היתה הלידה שלך? איזה חוויה נשארה בך מהלידה?

פורטרט עצמי רגע וחצי לפני הלידה

עבורי הלידה היתה חוויה ממש משמעותית (כמו להמון נשים אחרות שאני מכירה. משמעותית ברמה כזו שזוכרות ומדברות עליה גם שנים אחרי). הענין הוא שזו חוויה משמעותית שלא תמיד אפשר לשלוט על ההתרחשות והתוצאות שלה בזמן אמת. אפשר לתכנן, אפשר לנסות להשפיע על זה מראש בכל מיני דרכים אבל ברגע האמת זה פשוט יקרה. ואני מכירה הרבה נשים , כולל אותי שיצאו מהלידה עם תחושות קשות- מאכזבה ועד טראומה. ואחרי שאמרתי את זה אני אסייג ואגיד שאפשר להשפיע על החוויה הזו בצורה רטרוספקטיבית ונגיע לזה ממש עוד מעט.

החלום והחיים עצמם-

חלמתי על לידה מהירה, ללא התערבויות, ללא אפידורל, ולהיות כמה שיותר בתנועה בלידה. מהר מאוד הבנתי שכל מה שבניתי עליו כנראה כבר לא יקרה כי ללידה הגעתי אחרי 3 ימים ובעיקר לילות עם צירים.

צירים בתדירות לא סדירה שמגיעים בין 5 דקות ל15 דקות. בקורס הכנה ללידה, סיפרו לנו שהצירים הארוכים לוקחים דקה-דקה וחצי, גג. הצירים שלי- לא הגיעו איתי לקורס הכנה ללידה. הציר הכי קצר שלי נמשך 2.5 דקות. הכי ארוך 7 דקות (כן 7 דקות רצופות של ציר). אז אחרי 3 ימים כאלה ובעיקר לילות שלא ישנתי- הגעתי ללדת עם גוף מותש. ממש מותש. משם כל מה שחלמתי על לידה לא הלך חלק. הפתיחה נתקעה ולא זזה. איימו עלי שאם אני לא מסכימה לפקיעת מים מוציאים אותי מחדר הלידה ושולחים אותי למחלקת נשים עד שהפתיחה תתחיל להתקדם. שמעתי שאחרי שעושים פקיעת מים הצירים מתחזקים. אז אני אחוזת אימה בשלב זה ומה עכשיו צירים שיתחזקו??? אני גם ככה עם צירים ארוכים כאורך הגלות. מכיוון שמאוד דחפו לפקיעת מים החלטתי קודם לעשות אפידורל. למרות שאפידורל היה הדבר שהכי לא רציתי בלידה (ואני מדקרת במקצועי, אני סבבה עם הרעיון של מחטים באופן כללי- לא לתוך חוט השדרה שלי).

ומשם זה המשיך גם לפיטוצין שקוויתי שלא אצטרך לקבל. איפשהו במהלך הלידה גם הקפצתי חום. החום גרם לזה שגם החלום שלי לאפס הפרדה התנפץ, ולתינוקת שלי בת השעות ספורות לקבל כמויות של אנטיביוטיקה שלא הייתי מאחלת לאף אחד.

כדי לא להמשיך ולהאריך, השורה התחתונה היא שבין החלומות שלי והציפיות שלי ללידה ובין המציאות אין קשר. ואללה הייתי מבואסת! תוך כדי השתלשלות הענינים בלידה וגם אחרי.

רטרוספקטיבה

כשהשתחררתי הביתה אחרי 4 ימים כתבתי כל מה שרקה ומה עבר עלי בשביל להוריד את החוויה הזו מהלב ומהנשמה. כי אומנם הלידה לא עמדה בציפיות, אבל גם לא היתה קטסטרופה, ויש לידות הרבה יותר קשות, שהסתבכו, שהתארכו, אפילו יותר משלי ושהגיעו למצבים מסכני חיים לאם, לתינוק, או לשינהם. והתזכורת לזה נתנה לי פרספקטיבה. בהמשך ליכולות שלי ולתנאים שהיו לי אני עשיתי את המקסימום. יכול להיות שאם הייתי מתעקשת להישאר טבעי בלי לזרז בפקיעה ובפיטוצין או בלי להסכים לאפידורל יכול להיות שהחוויה הזו היתה נגמרת אחרת אולי בלידה מכשירנית אולי בקיסרי ואולי בסיבוך כזה או אחר מעבר לחום ואנטיביוטיקה.

ההבנה הזו שהכל קרה על הצד הטוב ביותר בהתחשב בהכל- מבחינתי היתה קצת מצילת חיים בתוך כל ההורמונים, הכאבים, הרגשות וה"כאוס" הראשוני. לשחרר את המטען של חוויה מבאסת שבה לא עמדתי בציפיות, ולהביא את חווית הלידה למקום טוב עזרה לי להיות יותר רגועה ההסתגלות למצב החדש.

אני מזמינה אותך לכתוב לי (וקודם כל לעצמך) את חווית הלידה שלך, בין אם היא היתה טובה או ממש לא. מוזמנת לשלוח לי בפרטי, או לשתף בתגובות. ובכל מקרה אל תשארי עם זה לבד. זה יכול להיות חור שחור של חששות ורגשות קשים במקום עוד אירוע (מעצים) בחיים. ואם את לא רואה מה מעצים בו אז על אחת כמה וכמה תכתבי לי- מבטיחה שתצאי עם רטרוספקטיבה אחרת.

---