להרים לעצמי

עודכן ב: פבר 18

לפני כחודש זוגי נסע לחו"ל לרגל עבודתו. באותו שבוע אמא שלי היתה איתי למזלי, ולמרות כל העזרה מצאתי את עצמי מג'נגלת בין קטנה חולה שצריכה לקבל סירופ כזה ואחר ותרסיס לאף (ונאבקת בכל נסיון לתת לה אותם), לבין העבודה, לבין חתולה חולה שצריכה לקבל אנטיביוטיקה (ונאבקת לא פחות מהבת שלי). באותו שבוע העלתי פוסט על העייפות שבזכותה לא ספקתי להעלות בלוג כמו שצריך. כשהשבוע נגמר חשבתי לכתוב פוסט כל הכבוד לעצמי ששרדתי, שכולם בבית חיים ובריאים. ולא כתבתי אותו, כי "מה אני יעוף על עצמי?" זה פוסט מיותר...

ומאז הוא מנקר לי. זה קורה ולא בפעם הראשונה שאני מתמודדת עם מלא אתגרים ונשארת בחיים לספר (שלא להגיד צולחת בגבורה) את העומס והאתגרים, ואז בסוף יוצא שאני מקטינה את זה או אומרת לעצמי את מי זה מענין? מספרת לעצמי שבעצם זו לא באמת כזו גבורה, ויאללה הלאה... ואז בהמשך הדרך כשאני רוצה להיזכר בדברים שעשיתי, שהצלחתי, שהתמודדתי, שהתגברתי, אני מגלה שאין להם תיעוד. עבורי. כזה שאני יכולה לחזור אליו ולשאוב ממנו השראה לאומץ, לנחישות, להתמודדות- זה קודם כל עבורי ולא בשביל אחרים. אבל אם כבר נכנסתי לענין ההשראה אז כן, כשאני משתפת כשאני מרימה לעצמי, זה השראה לאחרים שזה מותר, בסדר ורצוי אפילו. וזה אחד מהערכים הכי חשובים לי בעסק (לא סתם קראתי לו 'אמא השראה').


ובשורה התחתונה אני רוצה להמליץ באמת מכל ה 💖 בכל פעם שאת עושה משהו שמגיע לך עליו טפיחה על השכם- גם אם לך זה נראה קטן וחסר משמעות- תכתבי אותו, לעצמך קודם כל אבל גם כהשראה לאחרים. יש כל כך הרבה כוח בלהרים לעצמך. ובנינו- ממש מגיע לך!


0 צפיות

בואי נדבר


מוזמנת ליצור איתי קשר בטלפון 

אפשר גם לשלוח הודעה לוואטסאפ (כן, גם אם עכשיו אמצע הלילה ובדיוק התעוררת להניק) אפשר לשלוח הודעה בכל שעה ואחזור בשעות הפעילות

 

ואפשר גם להשאיר הודעה פה באתר: