עיקרון החלק החסר ואיך פותרים אותו

עיקרון החלק החסר לפני כמה שנים במהלך "משחק" עלתה לי תובנה- הייתי כל כך עסוקה בלנסות להשלים את החלק החסר שלי על מנת שאוכל לסיים, שלא יכולתי להרים את הראש ולנסות לראות מה קורה עם שאר האנשים עד שלא מלאתי אצלי את החסר. את התובנה הזו אני לוקחת איתי- קשה להרים את הראש כאשר אני במצב של חוסר ולראות מישהו אחר, לראות את החוסרים שלו כשאני עוד עובדת על השלמת החוסרים שלי. אציין את המובן מאילו- לפעמים להשלים למישהו אחר את החוסרים שלו ממלא משהו אצלי. זה גם נוגע בערכים שחשובים לי כמו אכפתיות ודאגה לאחר, אמפטיה, נתינה ועוד... אני חושבת שהם יוצרים עולם טוב יותר. * עבורי, ההתמקדות הטבעית בחוסר בסופו של דבר רק מפריע לי- כאדם, כמטפלת, ובטח כאמא- שכביכול נדרש ממני לראות את הצרכים של הבייבי שלי ולשים אותם הרבה לפני שלי. בשנה האחרונה חוויתי על בשרי את הירידה ביכולת שלי לשים את הצרכים שלה קודם (ולראות צרכים של אחרים) כל פעם שאצלי יש חוסרים גדולים. אם זה היה העייפות, חוסר האיזון ההורמונלי, הכאבים, הרעב, חוסר ההספק, התסכול וכו..., כל חוסר כזה גבה ממני מחיר כבד, וגבה מסתיו מחיר כבד לא פחות. כי באותו רגע היתה לה אמא פחות קשובה, פחות מכילה, פחות נוכחת, פחות מסוגלת לספק את צרכיה. והדרך היחידה בנתיים שמצאתי "לעקוף" את הבעיה הזו- היא דווקא הדרך הישירה שמצריכה ממני לוודא שאני דואגת למלא את החוסרים שלי.

זה תהליך פשוט על הדף אך מצריך תרגול: 1. לזהות את חוסר הפניות- זה לזהות בעצמי את חוסר הסבלנות, את התסכול את הסטרס... 2. לשאול את עצמי מה הביא אותי לכאן? מה חסר לי? מה רציתי/ הייתי צריכה שלא מתאפשר לי? 3. להזכיר לעצמי שללא ההשלמות של החסרים העצמיים היכולת שלי לראות ולדאוג לצורך של אחר יורדת. 4. לפתור אותם (עד כמה שאפשר). ~ השלמת חוסרים חשובה לכולם לא רק לאמהות. עם זאת אמא שהבייבי שלה תלוי בה במאה אחוז, צריכה לדאוג לעצמה על אחת כמה וכמה. מטוס. חמצן. אמא. ילד. מכירים את הדוגמא...

ב"משחק" שאיתו התחלתי את הפוסט ראיתי, הלכה למעשה, איך יכולת ראיית האחר מצטמצמת ברגע של מחסור עצמי. האמונה שאני יכולה גם בלי, שאני אסתדר, שאני חזקה, שאני לא כזו ולכן זה לא הולך להיות ככה... בפועל, ברגע האמת, הפוקוס עלול להינעל על מה שחסר מבלי שנזהה את זה בכלל. ורק אחרי שיתמלא החוסר נוכל בכלל להרים את הראש ולזהות איפה היה הפוקוס. בדיעבד. לכן כל כך חשוב לשאול את עצמנו כל הזמן: איפה אני מבחינת חוסרים? מה אני צריכה? ואיך אני דואגת להשלמות? אוכל, שינה, מקלחת, סדר בראש, סדר בבית, בריאות, זמן לבד, זמן חברות, תחביבים, זמן לבני הזוג, הגשמה עצמית וכל דבר אחר.... מבחינתי כשאני שואלת את עצמי את השאלה הזו על בסיס קבוע, אני מונעת מעצמי להגיע לקצה, למקומות שבהם אני כבר לא פנויה לטפל בסתיו כמו שאני רוצה ואוהבת. מה עוזר לך להימנע מחוסרים גדולים מידי? מה את בודקת עם עצמך שעוזר לך להתרחק מהקצה? איזה טיפים יש לך שאת יכולה לשתף?



0 צפיות

בואי נדבר


מוזמנת ליצור איתי קשר בטלפון 

אפשר גם לשלוח הודעה לוואטסאפ (כן, גם אם עכשיו אמצע הלילה ובדיוק התעוררת להניק) אפשר לשלוח הודעה בכל שעה ואחזור בשעות הפעילות

 

ואפשר גם להשאיר הודעה פה באתר: