הרעיון של לעשות דברים במינמום השקעה של אנרגיה הוא לא רעיון חדש, להפך, עוד מעט נדבר על כמה ישן הוא.
הוא גם לא יחיד במינו הרבה תאוריות ורעיונות אומרים את הדברים האלו, חוק המאמץ המזערי, תנועת ההאטה ועוד.
בתור מטפלת ברפואה סינית ספר האורים והתומים שלנו הוא ספר הקיסר הצהוב (HUANG DI NEI JING), ספר שמתוארך בערך למאה השניה לפנה"ס.
הספר נפתח בפרק א' כאשר הקיסר החכם שואל את יועצו המלומד מדוע בעבר אנשים חיו יותר זמן ובבריאות טובה יותר?
והיועץ החכם משיב
“In the past, people practiced the Dao, the Way of life.
They understood the principle of balance, of yin and yang, as represented by the transformation of the energies of the universe”
בתרגום חופשי- הם הכירו וחיו לפי הדאו.
הם הבינו את עקרונות האיזון של היין והיאנג שיוצרים את התנועות האנרגטיות ביקום (או במילים אחרות- עונות שנה, מזג אוויר יום ולילה וכולי).
הדאו
הדאו הגדול לא ניתן להגדירו ומרגע שהגדרנו הוא כבר לא הדאו.
לכן זו דרך חמקמקה ומפותלת ולא אכנס אליה כרגע.
אבל בגלל שהבנו שהתפיסה הסינית לגבי מי שחיי בריא ולאורך זמן זה אומר שהוא פועל בדרך הדאו אז אולי כדאי לדבר לא על מה זה הדאו אבל על איך הוא פועל.
הדאו פועל במונח שנקרא WU WEI
בפרק האהוב עלי מתוך הספר ה DAO THE JING - ספר הדרך והסגולה
פרק 48 מתאר את זה היטב:
“העוסק בלימודים מוסיף מידי יום
העוסק בדרך (*בדאו) גורע מידי יום
גורע וגורע
על מנת להגיע לאין עשיה
ובאין עשיה אין דבר שלא נעשה
בעולם זוכים תמיד באין מעשה
ואילו בעלי המעשה אין בהם דיי לזכות בעולם.”
תרגום: דן דאור ויואב אריאל
• הערה שלי
"בעולם זוכים תמיד באין המעשה" - ז"א ככל שנעשה פחות וניתן לדברים פשוט לקראת זו הזכיה הכי טובה שאפשר. כי בסוף הכל יעשה ונעשה (כך שאין סיבה לדאוג).
ו"אילו בעלי המעשה אין בהם דיי לזכות בעולם"- זה משפט קשה, במיוחד בתרבות שלנו שמנסה על בסיס קבוע לעשות עוד, להספיק יותר, לצבור עוד, וההבנה שאלו אנשים שלעולם לא יהיה להם דיי, שזה אף פעם לא יספק אותם, ולא יוסיף לאיכות החיים ושמחת החיים שלהם זו נקודה חשובה וגם כואבת בהקשר הזה.
כי ככה בדיוק אנחנו רגילים לחיות. במרוץ.
עשיה ללא עשיה לא באמת אומרת לא לעשות כלום אלא מתארת מצב של עשיה ללא מאמץ. כשאנחנו עושים מתוך מקום קליל, פשוט, נעים וכיפי הזמן פשוט עובר הדברים נעשים וקורים בלי שהתאמצנו עבורם. אנחנו נמצאים ב"זון" שלנו
ככל שיותר מהיום שלנו יהיה מלא במשימות שמכניסות אותנו ל"זון", לעשיה שלא דורשת מאיתנו מאמץ, כן ייטב. הן מבחינה פיזית והן מהחינה מנטלית ונפשית.
החוכמה היא למצוא את המקומות האלו של עשיה ללא מאמץ ולהגדיל אותם על חשבון משימות שגוזלות מאיתנו אנרגיה
.