על שחקת כרונית שמעת?
מאמץ ובמיוחד מאמץ יתר לאורך זמן גובה מאיתנו מחיר.
ולמחיר הזה יש מגוון תופעות שלפעמים אנחנו משייכים אותם לדברים אחרים ואפילו לא מודעים לאלמנט המאמץ שיש בהם - לזה אני קראת שחקת כרונית.
ושחקת כרונית נגרמת בגלל טרפת נפוצה- שזה בגדול איך שהחיים שלנו נראים- ג'גלינג עם מליון משימות באוויר תוך כדי ריצת ספרינט אבל במסלול מרתון. טרפת.
יש סממנים שמעידים שאנחנו עמוק בתוך הטרפת וכבר סובלים משחיקה מתמשכת (שחקת כרונית כבר אמרתי?):
1. עייפות או תשישות שמופיעים רוב הזמן, גם אם ישנו מספיק שעות, ועל אחת כמה וכמה אם אין לנו מספיק זמן לישון מרוב דברים שאנחנו "חייבים" לסיים.
2. לא מספיקים את כל המשימות, הרשימות, ודברים שיש לנו לביצוע. אין רגע דל ואותם דברים שאנחנו מג'נגלים נופלים לנו בין הכסאות או בין האצבעות או איך שלא תרצו להגדיר את זה.
3. "נעשה מהר מהר ונתקתק את המשימות" זו גישה נוראית (ונפוצה) שמופעלת מלחץ ורק מנסה להיפתר מכמות העשייה במקום לעשות מתוך כיף והנאה.
4. השקעה ≠ תגמול מה שיוצר תחושת מרמור או תסכול בגלל שהתגמול שאנחנו מקבלים מרגיש לא שווה ערך לכמה שאנחנו משקעים, כשאין החלפה ראויה של תגמול מול השקעה יש הרבה מאוד שחיקה.
5. מתח ודאגות שדברים לא יקרו או לא יקרו כמו שצריך. שאם אנחנו לא "על זה" דברים לא יקרו, ההתקדמות תעצר, הפרויקט יכשל. זה סימן לא טוב כשהכל כל הגב שלנו והכל תלוי בכמה אנחנו "על זה".
6. כשעולות לנו מחשבות של "אני זה לא מספיק ואני לא בסדר" לא טובה, לא שווה. לרוב זה מגיע מתוך מחשבות על עצמנו שאנחנו עצלנים, דחיינים, חסרי מוטיבציה, כי אנחנו משקיעים המון וזה אף פעם לא מספיק, אז כן גם ירידה בערך העצמי היא אחת מתופעות השחקת הנפוצות.
7. כשהגוף מאותת לנו לעצור ויפה שעה קודם. בדרך כלל הגוף שולח לנו איתותים על גבי איתותים כדי שנעצור נוריד הילוך ננוח ונצבור כוחות. שיתפתי מהנסיון האישי שלי עם זה במייל הקודם.
והמסקנה שלי היא שאם לא מקשיבים ועוצרים הגוף יעצור אותנו בכוח, וזה מקום שממש אבל ממש לא כדאי להיות בו.
אלו הסממנים העקריים של מאמץ יתר ועשיית יתר, הסממנים יכולים לבוא כל אחד בנפרד או כמה ביחד, ככל שיש יותר סממנים ביחד זה מעיד על שחקת קשה יותר.
אם זיהית את עצמך באחד או יותר מהרובריקות אני ממליצה על חשיבה מחדש על המצב.
מוזמנת לקרא את הפוסט הקודם בנושא: איך לעשות בפחות מאמץ